<h1>רבינו ירוחם נ"ב ח"ב</h1>
<h2>דף סא:</h2>
היה השם כתוב על ידות הכלים או על כרעי המטה ה"ז יגוד כלומר יגוז ויגנז כך פשוט בשבת. מעשה במי שרקם בטליתו פרשת ויאמר וכתב השם שלשה יודין והוכיחו גדול העיר ולא קבל ממנו כתב הרמב"ם על זה וזה לשונו בתשובה מעש' זה חטא הוא ואינו נכון כלל ואסור משני טעמי'. האחד שאין לכתוב מן התור' פסוקים פסוקים אבל יכתוב ג' תיבות לא יותר ואם נדחקנו להביא פסוק לראיה נשנה הכתיבה ונעשה סימנין או נכתוב מכל תיבה אות אחת או שתים ונניח שאר התיבה או נכתוב בסירוגין ואפילו מי שהתיר לכתו' [פרשה לתינוק להתלמד בה, דוקא להתלמד לפי שלא ניתנה תורה להכתב] פרשה פרשה וכ"ש פסוקי' פסוקים ואולי תאמר הני מילי שכותב על הספר ובדיו אבל לחרותו בעצים ובזהב או לרקם בבגדים מותר דע כי אין חילוק בין כתיבה לחריתה כדאי' בגיטין [כ' ע"א] ועוד תנן [יומא ל"ז ע"א] אף היא עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה בה ובחריתה היתה והיה הכהן מעתיק ממנה וכותב על הספ' ופריך תלמודא ש"מ כותבין מגלה לתינוק להתלמד בה ושני שזו הטבלא היה חרות בה אות אחת מכל תיבה או היה כתובה בסירוגין שלשה תיבות כאן וג' תיבות רחוקות מהן בשטה שנייה שאינה נקראת עם הראשונה הא למדת שהחריתה אסורה והוא הדין ברקימה וכאשר ראינו במצרים [שהיו לוקחין] טסי כסף וזהב וחורתין בהם שיר של פגעים ותולין אותם בצוארי התינוקות מחינו בידם. והטעם השני לאסור המעשה הזה והוא נכון וחזק מן הראשון לפי שהעושה כן מביא פסוקי תורה לידי זלזול כי הציצי' תשמישי מצוה ואין בו קדושת גוף ולכן יכול לבוא בטלית מצוייצת לבית הכסא ולבית הטבילה ולהשתמש בו ולכסות בו את הערוה ואיך יביא כתבי התורה שנאמרו ונכתבו מפי הגבורה במקום הטנופ' וזלזול וזה בזוי תורה בלי ספק ועוד כי המעשה הזה חדש לא שמענו כמוהו מעולם ומן הראוי לך שתדע כי הכתיבה הזאת הנקראת כתב אשורית כיון שנתנה בו תורה ובו נכתבו לוחות הברית כי הוא מגונה מאד להשתמש בו רק בכתבי הקדש ומימי קדם ישר' נזהרין בזאת והיו כתביהן וחבורי חכמותיהם וכתבי חול שלהם בכתב עברי לכן תמצא חרות על שקלי הקדש דברים של חול בכתב עברי ולא נמצא מעולם אות אחת מזה הכתב אשורי' בדבר שנמצא משארית ישראל לא במטבע ולא באבן אלא הכל בכתב עברי וע"כ שנו הספרדיי' כתיבתם ושמו אותותם אותות אחרות עד שנעשה הכתב ככתב אחר להתיר להשתמש בו בדברי חול. ורבינו יהוסף הלוי מנע לכתוב הגט בכתיבה התלויה מאד כדי שלא יהא משמע תרי לישני בגיטא וחזרו הסופרים לכתוב הגט בכתיבה מיושרת בכתב אשורית כס"ת וגם זה עכב על ידם ואמר להם ואיך נשתמש בזה מכתב אלי"ם ויבא לזלזול אבל נכתוב בכתיבה אחרת הנקרא בלשון ערבי מדבד"ב וכל אשר יעשה כזה הוא בכלל מכבדי התורה לכן בעל המעשה הזה יתן כבוד לשם וכאשר יטול שכר על כונתו להתנאות במצות כן יגדל שכרו כאשר יכבד דבר השם ית' וראוי לחתוך הבגד אשר בו ריקום דברי אלי"ם חיים ולגנזן וכן הדין על מי שיוכיחהו גדול ממנו בשום דבר מאיסור והיתר שחייב לקבלו ולא יהיה בור שמדבר לפני מי שהו' גדול ממנו בחכמה ואם לא יקבל ויעמוד במרדו ראוי לנדותו כי הורה לעשות עבירה וגם הוא מבזה תלמיד חכם שהוא בכלל דבר יי' בזה וראוי לרב ואפילו יהיה גדול (ממנו) [מאד] להנהיג את הצבור בנחת וימחול על כבודו וימחה על כל דבר שהוא ראוי למחות בניחותא ובזה יקבלו דבריו ברצון עד שיחזירם לדרך הישרה בעבותות אהבה כתב משה ע"כ. [תשו' הרמב"ם סי' ז'].
<h2>דף עט:</h2>
הלכה למשה מסיני שיהו כותבין בעורו' בדיו ומסורגל כלומר משורטט וכורכי' בשער במטלית ודובקין בדבק ותופרין בגידין. וצריך שיכתוב על הגויל במקום שער ועל הקלף במקו' בשר ואם שנה פסול. ולא יהא כותב חציו של עור וחציו של קלף. ואין כותבין אלא על עור של בהמה טהורה. היריעה שבלתה לא יטול ב' ויחזור ב' אלא נוטל ג' ומחזיר ג' ומה שהוא מחזי' במדת כתב ראשון לא יעש' חציו גויל וחצי קלפים אבל עושה חציו גויל וחציו צבאים ואף על פי שאינו מן המובחר כך פשוט בירושלמי דמגלה [פ"א ה"ט].
ותקון העורו' הוא על ידי עפצים שהם גלייש בלעז. ואם כתבה על הדפתרא פי' שהוא עור בלא עפצים דמליח וקמיח ולא עפיץ פסול לכתוב עליו ס"ת וכן מוכח במגלה ובסוטה וכן במס' סופרי' [פ"א ה"ה] וכן פשוט בשב' כתבה על המטלית ועל הנייר פסולה על הגויל ועל הדוכסוסטוס כשרה פירוש אבל על הדפתרא לא וכן במסכת סופרי' אין כותבין לא על הנייר ולא על הדפתרא כמו שכתבתי ואם כן קלפים שלנו שאינם מעובדים בעפצים נראה שכותבין עליהם ס"ת דדוקא לגיטין פסול אבל לא לס"ת ולגיטין פסול משום דיכול להזדייף. ותקון סיד שלנו טוב כמו בעפצים כך כתב ר"ת בגיטין. ובדיני הגט [נתיב כ"ד ח"ב] כתבתי אם הם כשרים לגט אם לאו.
כתבה על הגויל או על הקלף או על הדוכסוסטוס כשרה כך פשוט בשבת פירוש גויל עור שנגרר ונתקן במקום השער ובמקום הבשר לא נתקן ודוכסוסטוס הוא עור שנחלק לשנים בעביו והצד שכלפי השער נקרא קלף והצד שכלפי הבשר נקרא דוכסוסטוס כלומר מקום בשר כי דוך הוא מקום כדאמרינן דוך פלן כלומר מקום פלוני וסוסטוס הוא בשר וכן במנחות והקלף והדוכסוסטוס נכתבים במקום דבוקן יחד אח' שנחלקו זה מזה והוא המקו' הטוב לכתיב' וכתב ר"ת דקלפין שלנו יש להם דין קלף ונכתבין במקום בשר שהו' היותר טוב והנאה וגם אינו יכול להזדייף כמו בצד השחור וי"א כי יש להם דין דוכסוסטוס מאחר שמגררין אותם במקו' שער הרבה ונשאר צד שכלפי הבשר וקשה דאם כן תפלין אינם נכתבין על הדוכסוסטוס כדאמרינן בשבת ובמנחות אלא ודאי יש להם דין קלף ונכתבין בהן תפלין ע"כ מדברי ר"ת.
ס"ת שבלה אין עושין ממנו מזוזה ולא תפילין כך פשוט במנחות.
<h2>דף קג:</h2>
ועתה אפרש פתוחה או סתומ'. כתב ר"ת כי מצא בסדור הקדמוני' כי פרשה פתוחה היא שנשאר מן הפרשה עד סוף השטה כשיעור לכתוב ג' תיבות כ"א משלשה אותיות ואם לא נשאר כשיעור הזה מניח שטה אחת כלה חלק ומתחיל בשלישית וזו היא פתוחה. וסתומה היא כל שכותב תחלת השטה וסוף שטה ומניח חלק באמצע כדי לכתו' תיבה של ב' אותיות או יותר. וסדורה שישלים השטה עד חציה או עד שלישיתה ויתחיל פרשה האחרת בשטה שתחתיה כנגד אותו מקום שהניח בעליונה וזו היא סדורה ובמסכת סופרים [פ"א הי"ד] מצאתי כתוב כי אי זו היא פתוחה כל שלא התחיל בראש השטה ואי זו היא סתומה כל שהניח באמצע שטה וכמה יניח באמצע שטה ושתהא סתומה כדי לכתוב שם של ג' אותיות וכמה יניח בראש השטה ותהא נקרא' פתוחה כדי לכתוב שם של ג' אותיות. גמר כל הפרשה בסוף הדף צריך לשייר שטה א' מלמעלה ואם שייר למטה כדי לכתוב שם של ג' אותיות מתחיל מלמעלה. ולפי זה יש חלוק בין סדור הקדמוני' ובין הבריתא של מסכת סופרים כי לפי סדור הקדמונים פתוחה היא בסוף שטה ולמסכת סופרים היא בתחלת השטה ואם יניח בתחלת השטה ובסוף שטה יצא ידי חוב' שניהם ע"כ מדברי ר"ת. ובירושלמי [מגילה פ"א ה"ט] כתב דבין פתוחה מראש' של שטה בין פתוחה מסופה מכל צד מיקרי פתוחה וכן מסתבר דמכל צד מיקרי פתוחה וכן כתב הרא"ש דכל שהיא פתוחה בין למעלה כלומר בראש שטה בין למטה כלומ' בסוף שטה נקרא' פתוחה וכל שהיא סתומה מלמעלה והריוח בנתים נקרא' סתומה ואם סיים פרשה סתומה בסוף שטה יניח שטה חלק ויתחיל בשטה הג' (והי') [והויא] פרשה סתומה (בין) [כיון] שאין פתוחה לא בתחלת שטה ולא בסוף שטה ושטה חלק הרי הוא כמו ריוח שבאמצע שטה והרמב"ם כתב הפתוחה בסוף שטה היא פתוחה ולא הפתוחה בתחלת שטה ואם סיים בסוף שטה מניח שטה אחת חלק וסתומה הויא באמצע או בתחלת שטה ע"כ וראשון נראה עקר כמו הירושלמי.
מם פתוחה שנסתמה פתיחתה גורדה כלה וחוזר וכותבה ולא יגרוד סתימת' דה"ל חק תוכות כדאמרינן גבי גט כי כשגורד הסתימה אינו עושה מעשה בגוף האות והגרידה עושה אותה אות ולפיכך לא יגרוד סתימתה כך כתבו המפרשים.
ס"ת המנוקד פסול ואפילו הסירו ממנו הנקוד פסול ואם העלוהו מעלים אחר וקורין בו כי יש אם למקרא ולמסרת ואם מנקדו אין כאן מסרת כך פשוט בבריתא במסכת סופרים [פ"ג ה"ז] וכן כתב רבינו האיי בתשוב' והרשב"א.
צריך לכתוב כתיבה תמה שלא יוכלו לטעות בה. שלא יכתוב אלפין עיינין או בהפך פי' לפי שהן דומין בקריאתן ולא ביתין כפין וכפין ביתין לפי שהן דומין בכתיבתן. והבית צריך שיהא בראשה לצד שמאל תג קטן כדאיתא בירושלמי וצרי' ליזהר הסופר כמו כן בעוקץ שאחורי הבית למטה לצד ימין שלא יראה כף. ועוד פשוט וכן בין גמלין לצדין פירוש שאף על פי שאין דומין זה לזה לא בכתיבה ולא בקריאה, כשיתהפך הגימל מה שלמעלה למטה נראה צדי. וכן בין דלת לריש שיזהר שיהא הדלת חוד' של ימין בולט שלא יראה ריש ויקראו אותה ריש. וכן בין הא לחית ואמרינן במנחות שיש לה' תג קטן למעלה לצד שמאל וכן פרש"י אבל ר"ת כתב תג קטן של הא לצד ימין שיהא עוקץ בולט כמו דלת ולא יגע רגל ההא למעלה כדאי' במנחות ופסולה אם לא יתקננה שיקרא כמו חי"ת והחית אמרינן דחטריה לגגיה דחי"ת ופר"ת לשון חטוטרת גמל שיש גובה באמצע החי"ת בגגה כזה. ורש"י פירש לשון חוטרא כלומר כמין מקל לצד שמאל למעלה כזה. וכן יזהר בין הא לקוף שיארי' רגל הקוף וכן גולם שעל האלף שהוא כמין יוד צריך שיגע באלף וכן מה שבתוך השי"ן ומה שאחורי הצדין שאם לא יגעו יראה שנשתנית צורת האות וכן בין ואו ליוד שלא יאריך רגל היוד שיקרא ואו ולא יקצר רגל הואו שיקרא יוד וכן לא יאריך הזין שיקרא נון ולא יקצר רגל הנון שיקרא זין וכתב ר"ת צריך שיהא רגל היוד כפופה כדאי' במנחות כזה וכן טתין פפין שאף על פי שאין דומין לא בכתיבתן ולא בקריאתן כתב ר"ת שתהא צד ימין של טית כפוף כזה ואם תהפך אותה על צד שמאלה יראה פא. וכן בין מם לסמך הסתומות כי צריך לעגל הסמך שלא יראה מם. ולא יעשה פרש' סתומה פתוחה ולא פתוחה סתומה ואם לאו יגנז ואם שנה מכל אלו בענין שטועין בקריאתה פסולה. ואם יש ספק בקריאת התיבה מביאין תינוק לא חכם ביותר ולא טפש ביותר ותבדק האות בקריאתה ומכל מקום יכול לתקנה כי בס"ת יתקן אבל בתפלי' לא כמו שכתבתי במקומו.
ועוד פשוט אם כתב השמות בזהב יגנז הספר תורה וכן הדין שהספ' פסול אם כתב בזהב שום תיבה אחרת וכן כתב אבן הירחי בתשובה וכן הדין שאסו' לכתוב שם משום ספר מכ"ד ספרים וכן כתב הוא בתשובה.
כתבה כשירה כלומר כתב הס"ת כלה כצורת שירה או שכתב פרשת השירה כמו שארי' ס"ת או שכתב שלא בדיו יגנזו כך פשוט במנחות וכתבו בתוספו' כי מי קוצים מבושלים או מי אפצים עם קומוס הנקר' גומ' נקר' דיו כי מי אפצי' לחוד בלא קומוס אינו נקר' דיו כדאמרי' בגמ' דגיטין [י"ט ע"א] שבא רבי חייא להוסיף על משנתינו ואמר דמי טריא ואפצא כשר אלמא דאפצא לאו היינו דיו המפורש במשנה.
צורת השירות פשוט במסכת סופרים [פי"ב ה"ט, ה"י, הי"א] ואעתיק אותו למטה בסוף החלק הזה מדברי הרמב"ם צורתן ואכתוב בכאן מעט מהצורות. שירת האזינו יש באמצע בכל שטה ריוח כשיעור פרשה סתומ' ונמצאת כל שטה חלוקה לשתים והתחלת השטות מפורשי' בצור' הרמב"ם. ושירת הים כותבין שטה ראשונה כדרכה ושאר כל השטות האח' מניחין באמצע ריוח מעט וא' בב' מקומות באמציעתה ונמצאת השטה חלוקה לג' ונמצא ריוח כנגד הכתב וכתב כנגד הריוח וראשי השטות מפורשים בצורת הרמב"ם. ויזהר הסופר שלא יטעה בכל מקום שכתבתי למעלה מן האותיות ומן הפרשיו' ומאלו השירות שאם שנה הויא פסולה ויתקן או צריכה גניזה.
<h2>דף קד:</h2>
היה לו לכתוב השם ונתכוון לכתוב יהודה וטעה מכוונתו והשמיט הדלת ואחר כך העביר הקולמוס על כל אות ואות לקדשו אינו מקודש כך פשוט בגיטין.
<h2>דף קח.</h2>
אין כותבין ס"ת על עורות בהמה טמאה ולא על עורות חיה טמאה ולא תופרין בגידן ולא כורכין בשערן והלכה למשה מסיני שכותבין על עורות בהמה וחיה טהורה והלכה למשה מסיני שמסרגלין בקנה וכותבין בדיו על העור כך פשוט במסכ' סופרים פירוש מסרגלין שרטוט ולמטה אכתוב אם צריכה שרטוט. ועוד פשוט בשבת כי אין כותבין אלא על המות' בפיך אבל כותבין על עור בהמה וחיה טהורה אפילו שהן נבלות וטרפות. ובעיא ולא איפשיטא על עור של דג טהו' הילכך אין כותבין דאזלינן לחומרא.
